יום שני, 19 ביולי 2010

עבודה? חופש!

סיבה אחת טובה להתחיל לעבוד - שלא מדברים עליה הרבה כי היא לא חשובה כמו כסף והגדרה עצמית – היא סכנת ההתמכרות לחופש.

אזהרה: מי שלא עובד תקופה ממושכת יכול למצוא את עצמו נהנה. פשוט כך.

וההנאה, ידידי, ממכרת.

שמתי לב שהמוטיווציה שלי למצוא עבודה פחתה מעט בשבועיים–שלושה האחרונים. וגם מידת הסטרס שהרגשתי בהקשר של ההגדרה "מחפשת עבודה" - היא הלכה ופחתה ככל שהזמן עבר, וההגדרה הפכה להיות פחות שלילית בעיני.

למה? כאילו, מה קורה פה?

פשוט מאוד, התרגלתי לשגרה הנינוחה. התרגלתי לא להילחץ לקום מוקדם בבוקר. התרגלתי לחיים בלי איפור. התרגלתי לזמן איכות עם שולה. התרגלתי לתוכניות הבוקר. התרגלתי ללכת לסופר בצהריים, כשהוא ריק. התרגלתי לחופש, בקיצור.

אילו רק זה היה יכול להימשך ככה כל החיים – זו בערך המחשבה העיקרית שלי בימים אלה, שמחליפה את המחשבה העיקרית הקודמת, שהיתה "אני חייבת למצוא עבודה כבר!!".

אז מה אני עושה? האמת, אותו הדבר בהקשר של חיפוש עבודה, אבל פחות. המזל שלי הוא שנרשמתי בימים מלאי המוטיווציה לכמה אתרי דרושים, שחלק מהם (AllJobs, ג'וב סיטי, ג'וב מאסטר) שולחים התראות במייל, וככה גם כשאני על הספה בסלון, שולה עושה לי נעים בכפות הרגליים והאבק מסתלסל ברוח – אני עדיין שומרת על קשר – ולו פסיווי – עם המטרה הרשמית שלי, שהיא מציאת עבודה.

אגב, שמעתם על משהו מעניין בסביבה שלכם?

בחזרה לעמוד הבית ג'וב סיטי מזייפים משרות !



תגובה 1:

  1. אני חושב שההתמכרות הזו לחוסר המעש לא יכולה להחזיר מעמד יותר מדיי זמן. אנשים חייבים להיות עסוקים במשהו, אם לא הם משתגעים. בהתחלה, אחרי שאישתי ילדה היא נורא נהנתה רק להיות בבית, אבל אחרי חודשיים היא התחילה להשתגע והאיצה את תהליכי החיפוש עבודה לאחר לידה.

    השבמחק